הגלידה של קובה

אין כמו גלידה בקיץ, ובקיץ של קובה זה ממש נדרש!
אפשר לאכול גלידה ברחוב, אבל לא מומלץ מטעמי בריאות. האפשרות הטובה יותר היא לאכול מהגלידה המפורסמת של קובה, הקופלייה. את הגלידריה המפורסמת קופליה אפשר למצוא בערים הגדולות, אני נתקלתי בהן בהוואנה ובסנטיאגו דה קובה.

הגלידריה עצמה היא מבנה די גדול (יחסית לגלידריה) בן 2 קומות. יש כמה כניסות בקומת הקרקע, ובכל אחת יש תור ארוך של קובנים ותיירים (התור באמת ארוך ויכול להגיע אפילו לשעה).

לפני כל כניסה יש שלט ועליו רשומים טעמי הגלידה הזמינים באותו היום, ובתחילת התור יש עובדת שמכניסה את האנשים לפי המקום שמתפנה בפנים.
אצלנו היה רשום וניל, תות ושוקולד, אבל תוך כדי עמידה בתור נגמר השוקולד, ומישהי יצאה החוצה ומחקה אותו מהרשימה. מי שממש אוהב גלידה בטעם שוקולד יאלץ לחכות כמה ימים עד שתגיע הספקה חדשה. (יש לציין שזה מצב טוב, בסנטיאגו דה קובה ביום שהגענו לשם לא נשארה גלידה בכלל, והעובדות שהיו שם גם לא ידעו להגיד מתי יגיע משלוח חדש, כולם פשוט ישבו בחוץ להנאתם ולא עשו כלום..)

כשנכנסים פנימה מלצרית מובילה את הקונים למקום הישיבה שלהם, ולוקחת את ההזמנה. להזמין גלידה בקופלייה זה לא עניין מסובך יותר מדי, במיוחד כשיש רק שני טעמים, וניל ותות, אז זה מה שהזמנו.

הגלידה מגיעה עם כמה ביסקויטים קטנים וחביבים, וכוס מים שכמובן לא נוגעים בה, אלא מוציאים מהתיק את המים המינרלים שקנינו כמה שעות לפני כן.
בכלל שעמדנו כחצי שעה בתור, רצינו למצות את העניין, אז קנינו הרבה מאוד גלידה. מסתבר שכולם עושים את זה, ואפשר לראות את כל השולחנות עמוסים בצלוחיות הגלידה הצבעוניות.

התשלום הוא בפזו מקומי, 5 מונדו נסיונל למנה של 3 כדורים גדולים, שזה ממש בחינם (גלידה ברחוב עולה פזו אחד בלבד, אבל אין בכלל מה להשוות, לא בכמות ולא באיכות).

בתאבון!

פופולריות: 11%